"אבק דיגיטלי" פרקים 6-7 - הג'ונגל, המדבר והלמבורגיני

פרק 6: "כפול אלף קל" – 2015-2022: שבע השנים המופלאות של הקריפטו

השנים 2015 עד 2022 היו כמו רכבת הרים קוסמית בעולם הקריפטו – תקופה של טירוף, חלומות גדולים, התרסקויות כואבות והצלחות מסחררות. זה היה עידן שבו ביטקוין ואחיו האלטקוינים הפכו משיחת חנונים בפורומים לזירת קרב גלובלית, שבה מיליונים חלמו להתעשר, ממשלות נרעדו, ובלוקצ'יין הפך לשם נרדף למהפכה. זה לא היה רק על כסף – זה היה מחול מטורף של טכנולוגיה, אידיאולוגיה ותאוות בצע. השווקים זינקו, התרסקו, ושוב זינקו, כמו פעימות הלב של מפלצת דיגיטלית. פרויקטים נולדו בן לילה והתפוגגו כמו עשן, והשאירו אחריהם סיפורים על מיליארדים שהתאדו, שערוריות שהרעידו את העולם, וגיבורים – או נבלים – שהפכו לאגדות. בואו נצלול ל"שבע השנים המופלאות" של הקריפטו, תקופה שבה הכל היה אפשרי, והאבק הדיגיטלי התפזר ברוח.

ההייפ מתחמם: 2015-2017 – לידת האלטקוינים וה-ICO

השנים 2015-2017 היו כמו הצתת מדורה ביער יבש. את'ריום, שהושק ב-2015 על ידי ויטליק בוטרין, הציג לעולם את החוזים החכמים – קוד שמאפשר עסקאות אוטומטיות, מבוזרות, ששינו את כללי המשחק. פתאום הבלוקצ'יין לא היה רק כסף דיגיטלי, אלא פלטפורמה לבניית עולמות חדשים: אפליקציות מבוזרות, משחקים, ואפילו מערכות ממשל דיגיטליות. את'ריום הפך ל"מחשב העולם", והמטבע שלו, את'ר, זינק מערכים זניחים לעשרות ומאות דולרים.

אבל מה שבאמת הצית את האש היה תופעת ה-ICO (הנפקת מטבע ראשונית). בין 2016 ל-2017, פרויקטים גייסו מיליארדים על ידי מכירת "טוקנים" דיגיטליים, לעיתים ללא מוצר אמיתי או תוכנית עסקית. זה היה כמו מכירת חלומות: סטארט-אפים הבטיחו הכל – ממערכות תשלום ועד משחקי בלוקצ'יין – וגייסו כסף בקלות. דוגמה מפורסמת היא EOS, שגייס ארבעה מיליארד דולר ב-2017-2018, למרות שהמוצר שלו לא היה קיים. ה-ICO הפך לקזינו דיגיטלי, שבו משקיעים, לעיתים חסרי ניסיון, זרקו כסף בתקווה להפוך למיליונרים.

הביטקוין עצמו זינק ב-2017 מאלף דולר לכמעט עשרים אלף דולר, מונע על ידי הייפ תקשורתי ואימוץ גובר. אנשים מכרו בתים, לקחו הלוואות, והשקיעו במטבעות כמו Litecoin, Ripple, ו-Cardano, שהבטיחו לשפר את ביטקוין. אבל ההייפ הביא גם כאוס: רשתות התמודדו עם עומסים, עמלות עלו, והונאות התרבו. פרויקטים כמו Bitconnect, שהבטיח תשואות ענק, התגלו כתוכניות פונזי והתרסקו, והותירו משקיעים עם הפסדים כבדים.

מייקל סיילור נכנס לחגיגה

מייקל סיילור, מנכ"ל ומייסד מיקרוסטרטג'י, הפך לאחד מגיבורי הקריפטו בתקופה זו, אבל הוא לא היה שם מההתחלה. סיילור, יזם טכנולוגי עם חיבה למספרים גדולים, התחיל כסקפטי כלפי ביטקוין. ב-2013 הוא צייץ שהביטקוין הוא כמו הימורים מקוונים וצפה שימיו ספורים. אבל ב-2020, על רקע המשבר הכלכלי של מגפת הקורונה והדפסת הכסף של ממשלות, סיילור שינה את דעתו. הוא ראה בביטקוין "זהב דיגיטלי" – נכס ששומר על ערך מול אינפלציה.

באוגוסט 2020, מיקרוסטרטג'י הכריזה שהיא משקיעה רבע מיליארד דולר בביטקוין, והפכה לחברה הציבורית הראשונה שמכניסה את המטבע למאזן שלה. סיילור הפך למטיף של ביטקוין, טען שהוא "העתיד של הכסף", והמשיך לקנות במיליארדים, לעיתים באמצעות חובות והנפקות מניות. עד 2022, מיקרוסטרטג'י החזיקה עשרות אלפי ביטקוינים, והמניה שלה הפכה למראה של מחיר הביטקוין. סיילור הפך לסמל של האמונה הבלתי מעורערת בקריפטו, אבל גם ספג ביקורת על ספקולציה מסוכנת.

המרוויחים הגדולים – והמפסידים

מי הרוויח מהטירוף הזה? היו כמה סוגי זוכים:

1. המאמצים המוקדמים: אנשים שהשקיעו בביטקוין או באת'ריום בשנים הראשונות הפכו למיליונרים. דוגמה מפורסמת היא האחים וינקלווס, שהשקיעו מיליונים מוקדמים והפכו למיליארדרים כשביטקוין זינק. הם גם הקימו את בורסת Gemini, שהפכה לשחקן מרכזי.

2. יזמי ICO: מייסדי פרויקטים כמו EOS או Tezos, שגייסו מיליארדים, הרוויחו הון גם אם המוצרים שלהם לא מומשו. לעיתים, הם מכרו טוקנים בשיא המחיר והשאירו משקיעים עם מטבעות חסרי ערך.

3. בורסות קריפטו: פלטפורמות כמו Binance, בהובלת צ'אנגפנג ז'או (CZ), הפכו לענקיות. Binance, שהוקמה ב-2017, הפכה לבורסה הגדולה בעולם, עם הכנסות של מיליארדים מעמלות מסחר. CZ הפך לאחד האנשים העשירים בתחום, עם הון של עשרות מיליארדים בשיא.

4. 
   

אבל לצד הזוכים היו מפסידים רבים. משקיעים קטנים, שנכנסו בהייפ של 2017, איבדו הכל כשהשוק התרסק ב-2018. פרויקטים כמו OneCoin, הונאת פונזי ענקית, גרמו להפסדים של מיליארדים. בורסות כמו QuadrigaCX בקנדה קרסו לאחר שהמנכ"ל, לכאורה, מת עם המפתחות לארנקים הדיגיטליים, והותיר משקיעים עם הפסדים של מאות מיליונים.

צ'אנגפנג ז'או (CZ) והסאגה של Binance

צ'אנגפנג ז'או, או CZ, הפך לדמות מרכזית בעולם הקריפטו. הוא הקים את Binance ב-2017, והפך אותה תוך חודשים לפלטפורמה המובילה למסחר בקריפטו. Binance הציעה מסחר במאות מטבעות, עמלות נמוכות, וגישה קלה, מה שהפך אותה לאהודה בקרב סוחרים. אבל היא גם משכה ביקורת על חוסר שקיפות ורגולציה רופפת. ב-2021, רגולטורים ממדינות כמו ארצות הברית ובריטניה התחילו לחקור את Binance בחשד להלבנת הון ואי עמידה בתקנות.

בנובמבר 2023, CZ הודה באשמה בארצות הברית על הפרות של חוקי הלבנת הון, התפטר מתפקידו כמנכ"ל Binance, ונידון לארבעה חודשי מאסר ב-2024. הוא שוחרר בספטמבר 2024 לאחר שריצה את עונשו, אבל הסאגה שלו המשיכה להכות גלים. Binance שילמה קנס של ארבעה מיליארד דולר, אבל המשיכה לשלוט בשוק. CZ, עם הונו העצום, נשאר דמות משפיעה, אם כי שנויה במחלוקת.

שערוריות שהרעידו את השוק

תקופת הטירוף לא הייתה חפה משערוריות:

• FTX והתרסקות סאם בנקמן-פריד: ב-2022, בורסת FTX, שהייתה אחת הגדולות בעולם, קרסה לאחר שהתגלה שהמנכ"ל סאם בנקמן-פריד (SBF) השתמש בכספי לקוחות להשקעות ספקולטיביות. הפסדים של שמונה מיליארד דולר הותירו משקיעים חסרי כל, ו-SBF נידון ב-2023 ל-25 שנות מאסר על הונאה. הסיפור הזה הפך לסמל של חוסר האחריות בעולם הקריפטו.

• Terra-Luna: ב-2022, פרויקט Terra, שהבטיח מטבע יציב (stablecoin) מגובה באלגוריתם, התרסק תוך ימים. המטבע LUNA איבד 99.9% מערכו, והותיר משקיעים עם הפסדים של עשרות מיליארדים. היזם, דו קוון, נמלט והפך למבוקש בינלאומי עד שנעצר ב-2023.

• האקים וגניבות: האקרים גנבו מיליארדי דולרים מפלטפורמות קריפטו. ב-2016, פריצה ל-The DAO, פרויקט חוזים חכמים על את'ריום, הובילה לגניבה של 50 מיליון דולר, וגרמה לפיצול של את'ריום לשני מטבעות: ETH ו-ETC.

• 
  

אימוץ בינלאומי – גדול, אבל לא מספיק

התקופה הזו ראתה אימוץ בינלאומי משמעותי של קריפטו, אבל הוא היה מוגבל. מדינות כמו יפן ואוסטרליה הכירו בביטקוין כמטבע חוקי ב-2017, ובאל סלבדור הוא הפך למטבע רשמי ב-2021 – מהלך שנוי במחלוקת שהראה את האתגרים של שימוש יומיומי. חברות כמו PayPal ו-Visa התחילו לתמוך בתשלומים בקריפטו ב-2020-2021, והוסיפו לגיטימציה. אבל האימוץ לא היה כלכלי עמוק: רוב המשתמשים ראו בקריפטו השקעה, לא מטבע לשימוש יומי.

הבלוקצ'יין עצמו זכה לאימוץ רחב יותר. בנקים כמו JPMorgan השיקו פלטפורמות בלוקצ'יין פרטיות, וחברות כמו IBM השתמשו בטכנולוגיה לניהול שרשראות אספקה. אבל האתגרים הטכנולוגיים – כמו מהירות עסקאות וצריכת אנרגיה – והיעדר רגולציה ברורה האטו את האימוץ הגלובלי.

המחול הבלוקצ'ייני: הצלחות וחלומות

לצד השערוריות, היו גם הצלחות מסחררות:

• NFTs: ב-2021, שוק ה-NFT (טוקנים לא סחירים) התפוצץ, עם מכירות של יצירות דיגיטליות במיליוני דולרים. אמנים כמו Beeple מכרו יצירות ב-69 מיליון דולר, והפכו את ה-NFT לסמל של התקופה.

• DeFi (פיננסים מבוזרים): פלטפורמות כמו Uniswap ו-Aave אפשרו הלוואות, מסחר והשקעות ללא בנקים. ב-2021, שוק ה-DeFi צמח לעשרות מיליארדי דולרים, והראה את הפוטנציאל של פיננסים מבוזרים.

• מייקל סיילור ומיקרוסטרטג'י: ההשקעה של סיילור בביטקוין הביאה לגל של חברות ציבוריות, כמו Tesla, שהשקיעה 1.5 מיליארד דולר בביטקוין ב-2021. זה הפך את הקריפטו לנושא חם בוול סטריט.

• 
  

שאלות עומק: לאן הולך המחול?

השנים 2015-2022 היו מחול מטורף של חדשנות ותאוות בצע. הקריפטו הראה שהוא יכול לשנות את העולם – אבל גם שהוא שביר. האם ביטקוין הוא באמת "הזהב הדיגיטלי", כפי שסיילור טוען, או בועה שתתפוצץ? האם הבלוקצ'יין יגשים את החלום של עולם מבוזר, או שממשלות ותאגידים יבלעו אותו? והאם אנחנו, כחברה, מוכנים לעולם שבו הכסף הוא קוד, והאמון הוא אלגוריתם?

התקופה הזו הותירה אותנו עם יותר שאלות מתשובות. סיפורי ההצלחה – כמו Binance, את'ריום, וה-NFTs – הראו את הפוטנציאל. השערוריות – כמו FTX ו-Terra – הזכירו לנו את הסיכונים. והדמויות – מסטושי המיתולוגי, דרך סיילור המטיף, ועד CZ השנוי במחלוקת – הפכו את הסיפור הזה לסאגה אנושית על חלומות, כוח, ומה שביניהם. המחול הבלוקצ'ייני ממשיך, אבל האם הוא יוביל אותנו לגן עדן דיגיטלי, או שמא נמשיך לרקוד על אבק?

קרדיט ותודה

תודה על החופש האמנותי!  הפרק הזה נכתב כמסע פואטי דרך שבע השנים המופלאות, עם דגש על ההייפ, השערוריות, ההצלחות, והשאלות הפילוסופיות שהקריפטו מעלה. התייחסתי למייקל סיילור, למרוויחים הגדולים, לסאגה של CZ, ולאימוץ הבינלאומי, תוך שמירה על טון מרתק ופיוטי. אם תרצה להוסיף או לשנות משהו – ספר לי, ואנחנו ממשיכים לרקוד!

פרק 7: "אבק ומלכודות" – צרות ב"ווב 4.0"

השנים 2015 עד 2022 היו כמו רכבת הרים קוסמית – עליות מסחררות, התרסקויות כואבות, והייפ שהפך את הקריפטו מזירת חנונים לחלום גלובלי. אבל ב-2022, המוזיקה נעצרה. השוק, שהיה שווה טריליוני דולרים, התפוצץ כמו בלון, והותיר משקיעים מונזלים, חלומות שבורים, ואמון שהתפורר כמו אבק דיגיטלי ברוח. ביטקוין, את'ריום, סולנה, קרדנו, ריפל – כולם צללו מהשמיים, והותירו קהילה שלמה לתהות: מה לעזאזל קרה? ה-NFTs, שהבטיחו מהפכה באמנות דיגיטלית, התגלו כבועה של תרמיות. השיטקוינים והממ-קוינים הפכו לסמל של תאוות בצע, וחלום ה"ווב 3.0" – עולם מבוזר של כלכלה ומולטימדיה – הפך למלכודת וירטואלית, שרבים נשבעו להדיר ממנה את רגליהם. זהו סיפורו של פרק 7: הקריסה הגדולה של 2022, אובדן האמון, והשאלות על עתיד הווב 4.0 – או אולי, כפי שחלק קראו לו, הווב 5.0, 6.0, או מי יודע מה. בואו נצלול למחול הכאוטי של אבק ומלכודות.

הקריסה הגדולה של 2022

בשיאו של 2021, שוק הקריפטו היה שווה יותר משלושה טריליון דולר. ביטקוין נגע בכמעט שבעים אלף דולר, את'ריום חצה את ארבעת אלפים, ופרויקטים כמו סולנה וקרדנו זינקו פי עשרות. משקיעים, מחובבים ועד מוסדות, זרקו כסף על כל טוקן חדש, מתוך אמונה שה"זינוק הגדול" ממש מעבר לפינה. התקשורת הכריזה על קריפטו כ"עתיד הכסף", ומייקל סיילור, המטיף של ביטקוין, צעק ש"אין סקנד בסט". אבל ב-2022, הכל התרסק.

הקריסה התחילה במאי 2022 עם Terra-Luna, פרויקט שהבטיח מטבע יציב (stablecoin) מגובה באלגוריתם. כשהאלגוריתם קרס, המטבע LUNA איבד כמעט את כל ערכו תוך ימים, והשמיד עשרות מיליארדי דולרים של משקיעים. היזם, דו קוון, הפך למבוקש בינלאומי ונמלט, רק כדי להיעצר ב-2023. המשבר הזה שלח גלי זעזוע בשוק, וחשף את השבריריות של פרויקטים מבוססי הייפ.

אבל זה היה רק המתאבן. בנובמבר 2022, FTX, אחת הבורסות הגדולות בעולם, התמוטטה בסערה. סאם בנקמן-פריד, הידוע כ-SBF, שהיה סמל של גאונות צעירה עם תלתליו הפרועים והחולצות המרושלות, התגלה כמי שהשתמש בכספי לקוחות להשקעות ספקולטיביות דרך קרן ההשקעות שלו, Alameda Research. כשמשקיעים ניסו למשוך את כספם, FTX התגלתה כחלולה, עם חוב של שמונה מיליארד דולר. SBF נעצר, וב-2023 נידון ל-25 שנות מאסר על הונאה. הקריסה של FTX לא רק מחקה הון, אלא גם ריסקה את האמון בקריפטו כתעשייה.

ביטקוין צנח מתחת לעשרים אלף דולר, את'ריום התרסק לשמונה מאות דולר, ופרויקטים כמו סולנה וקרדנו איבדו יותר ממחצית מערכם. "שוק הדובים" של 2022 הפך למונח שתיאר לא רק ירידות מחירים, אלא תחושה של ייאוש. משקיעים, שהשקיעו את חסכונותיהם ב"דיפ האחרון" בתקווה לזינוק למיליון דולר, מצאו את עצמם עם ארנקים דיגיטליים ריקים. הקהילה התפלגה בין אלה שהאמינו ש"זה רק תיקון" לבין אלה שהרגישו נבגדים.

ה-NFT: מהפכה או תרמית?

ב-2021, ה-NFTs (טוקנים לא סחירים) היו הכוכב הזוהר של הקריפטו. יצירות דיגיטליות, כמו הציור של Beeple שנמכר ב-69 מיליון דולר, הפכו לסמל של עידן חדש באמנות. אנשים קנו תמונות של קופים משועממים (Bored Ape Yacht Club) או חתולים פיקסליים, מתוך אמונה שהם משקיעים בנדל"ן דיגיטלי. אבל ב-2022, הבועה התפוצצה. רוב ה-NFTs איבדו 90% מערכם, והתגלה שהשוק מלא בתרמיות: "פאמפ אנד דאמפ" (ניפוח מחירים ומכירה מהירה), שטיפת עסקאות (wash trading) ליצירת ביקוש מזויף, ופרויקטים שהבטיחו משחקים או עולמות וירטואליים שלא התממשו.

המקרה של Yuga Labs, יוצרי Bored Ape, חשף את הכאוס: הם מכרו NFTs במיליונים, אבל ההבטחות לעולם וירטואלי (Otherside) התגלו כחלולות. משקיעים גילו שהם קנו תמונות JPEG במחיר של מכונית יוקרה, בלי ערך ממשי. ה-NFTs הפכו לסמל של תאוות בצע, והמונח "סקאם" נדבק אליהם כמו דבק דיגיטלי.

שיטקוינים, ממ-קוינים וראג-פול: עולם של בלבול

אם ה-NFTs היו תרמית, אז השיטקוינים והממ-קוינים היו הקרנבל של הקריפטו. מטבעות כמו Dogecoin, שהתחיל כבדיחה ב-2013, זינקו ב-2021 הודות לציוצים של אילון מאסק. ממ-קוינים אחרים, כמו Shiba Inu, הפכו ללהיטים כי... ובכן, למה לא? הקהילה התמכרה להייפ, והשקיעה בטוקנים עם שמות מגוחכים כמו SafeMoon או BabyDoge. אבל רבים מהם היו תרמיות מתוחכמות: יוצרים היו "מושכים את השטיח" (rug pull), כלומר, נוטשים את הפרויקט לאחר גיוס כסף, ומשאירים משקיעים עם טוקנים חסרי ערך.

הבלבול היה עצום. משקיעים חדשים, שלא הבינו את חוקי הבלוקצ'יין – כמו בריכות נזילות, חוזים חכמים, או ניהול ארנקים – נפלו קורבן לעוקצים פשוטים. דוגמה קלאסית: פרויקטים שהציגו רווחים מטורפים על המסך, אבל לא אפשרו מכירה – רק קנייה. משקיעים ראו את ה"השקעה" שלהם מזנקת, רק כדי לגלות שהם לכודים במלכודת דיגיטלית. סיפורים על אנשים שהפסידו חסכונות חיים הפכו לשגרה, והמונח "שיטקוין" הפך לקללה בקהילה, בעוד המנצחים – מעטים שהצליחו למכור בשיא – חגגו על חשבון ההמונים.

ווב 3.0: חלום שהפך לסיוט

חלום הווב 3.0 היה אמור להיות השלב הבא של האינטרנט: עולם מבוזר שבו משתמשים שולטים בנתונים, בכסף, ובזהות שלהם. בלוקצ'יין, חוזים חכמים, ו-NFTs היו אמורים לאפשר כלכלה דיגיטלית שבה אין מתווכים, והכוח נמצא בידי הקהילה. אבל ב-2022, החלום הזה התגלה כמלכודת. פרויקטים כמו Decentraland ו-The Sandbox, שהבטיחו עולמות וירטואליים שבהם משתמשים יכולים לקנות נדל"ן דיגיטלי, התגלו כריקים ממשתמשים. מחירי "מגרשים" וירטואליים, שהגיעו למיליונים, צנחו לאפס. משקיעים גילו שהם קנו הבטחות, לא מציאות.

הגרוע מכל היה אובדן האמון. הקהילה, שהייתה פעם מלאת התלהבות ואידיאליזם, הפכה לזירת חשדנות. סיפורים על "כתות קריפטו" בקמבודיה או בדובאי, שבהן אנשים נלכדו במעגלי שיווק של תרמיות, הפכו לאגדות אורבניות. צעירים שהצטרפו לפרויקטים תמימים מצאו את עצמם משווקים סקאמים תמורת הבטחות לעושר, תוך שהם לכודים בחוזים מפוקפקים. המילה "מבוזר" הפכה לעיתים קרובות לכסות לעולם ללא כללים, שבו הטבע האנושי – תאוות בצע, חוסר יושר, וחוסר אחריות – שלט במשחק.

ווב 4.0 ו-Worldcoin: חזון או דיסטופיה?

באמצע הכאוס, המונח "ווב 4.0" התחיל לצוץ. אם ווב 3.0 היה על ביזור, ווב 4.0 הוצג כשילוב של בלוקצ'יין, בינה מלאכותית, ומציאות מדומה – עולם שבו הזהות הדיגיטלית תהיה מרכזית. פרויקט כמו Worldcoin, שהושק על ידי סאם אלטמן (מייסד OpenAI) ב-2023, הבטיח מהפכה: סריקת רשתית העין של כל אדם כדי ליצור זהות דיגיטלית מאומתת, שתמנע סקאמים ותאפשר הכנסה בסיסית אוניברסלית דרך טוקנים. הרעיון נשמע כמו חלום קריפטו – או סיוט דיסטופי.

הקהילה התפלגה. חלק ראו ב-Worldcoin ניסיון אמיתי לפתור את בעיית הזהות בעולם מבוזר; אחרים ראו בו תרמית נוספת, או גרוע מכך – כלי מעקב המוני. הסריקה של רשתיות העיניים עוררה חששות פרטיות, והטוקן של Worldcoin נתפס כשיטקוין נוסף עם הבטחות גדולות ותוצאות קטנות. עד היום, אנשים ממשיכים להמר על הפרויקט, בעוד אחרים שואלים: "מי זו לעזאזל Worldcoin?" – בדומה לשיר רוק ישן ששאל על "אליס".

ואם כבר מדברים על אליס, פרויקט כמו ALICE (MyNeighborAlice), שהבטיח עולם וירטואלי עם נדל"ן דיגיטלי מבוסס NFT, הפך לסמל של התקופה. במחירים מופקעים, אנשים קנו "איים" ו"חוות" וירטואליות, רק כדי לגלות שהמשחק לא ממש קיים, והערך התפוגג. כמו רבים אחרים, ALICE הפך לשם נרדף לתקוות שהתרסקו.

אובדן הכבוד ההדדי

מעבר להפסדים הכספיים, הקריסה של 2022 חשפה משהו עמוק יותר: אובדן הכבוד ההדדי בקהילת הקריפטו. בתחילת הדרך, בימי Bitcointalk, הקהילה הייתה מונעת מאידיאליזם – חלום על חופש כלכלי וטכנולוגי. אבל כשהשוק גדל, הוא משך ספקולנטים, נוכלים, ומשפיענים שמכרו הבטחות ריקות. "מקסימליסטים" של ביטקוין לעגו לאלו שהשקיעו באלטקוינים, בעוד יזמי שיטקוינים לעגו למשקיעים התמימים שקנו את הטוקנים שלהם. הוויכוחים הפכו למלחמות טוויטר (או X, כפי שהפך להיקרא), והקהילה התפצלה לשבטים שלא סמכו זה על זה.

הסיפור של Celsius Network ממחיש זאת היטב. החברה, שהבטיחה תשואות גבוהות על הפקדות קריפטו, קרסה ב-2022, והותירה משקיעים עם הפסדים של מיליארדי דולרים. המנכ"ל, אלכס משינסקי, הואשם בניהול כושל, והלקוחות הרגישו נבגדים על ידי מי שהבטיח להם "בנקאות מבוזרת". הקהילה, שפעם דיברה על אחווה, הפכה לזירת האשמות הדדיות.

שאלות לעתיד: לאן מכאן?

הקריסה של 2022 לא סיימה את הקריפטו, אבל היא שינתה אותו. האמון התפורר, והקהילה נאלצה להתמודד עם שאלות קשות: האם הבלוקצ'יין באמת יכול ליצור עולם הוגן יותר, או שמא הוא רק קזינו דיגיטלי? האם ווב 3.0, 4.0, או כל מספר שיבוא אחר כך, יגשים את החלום המבוזר, או שממשלות ותאגידים יבלעו אותו? והאם הקהילה יכולה לשקם את הכבוד ההדדי שהיה פעם הלב של החזון?

היו גם ניצוצות של תקווה. פרויקטים כמו Polygon ו-Arbitrum המשיכו לפתח פתרונות להוזלת עסקאות על את'ריום, והראו שהבלוקצ'יין עדיין יכול להיות שימושי. קהילות קטנות, כמו אלה שמפתחות פיננסים מבוזרים (DeFi), המשיכו לחלום על עולם ללא מתווכים. אבל האבק הדיגיטלי של 2022 נשאר תזכורת כואבת: חלומות גדולים מגיעים עם סיכונים גדולים, והטבע האנושי – עם כל תאוות הבצע והתמימות שלו – הוא זה שקובע את הכללים.

המונח "ווב 4.0" נשאר חמקמק, כמו הבטחה שלא התממשה. Worldcoin, ALICE, ופרויקטים אחרים הפכו לסיפורים על מה שהיה יכול להיות – או על מה שמעולם לא היה אמיתי מלכתחילה. כפי ששיר רוק ישן שאל, "מי זו לעזאזל אליס?" – כך גם הקריפטו שואל: מהו החלום הזה, ולאן הוא לוקח אותנו? המחול הבלוקצ'ייני ממשיך, אבל השאלות נותרות פתוחות, והאבק עדיין לא שקע.