HEBREW PARODY CLUB COLLECTION #000,001
- GuakaDev
- May 13
- 20 min read
ברוכים הבאים - לאוסף הפרודיה שפורסם במהלך יומיים בפייס בשיתוף גרוק.איי.איי. https://grok.com אחלה איי.איי. מומלצת במיוחד למשימות יצירתיות שונות בטקסט ועוד. וכך זה התחיל - אוסף מאמרים פרודים - אין לייחס לכתוב שום משמעויות מלבד הומור והרבה אהבה, תודה:
גוואקה גוואקמולי כאן, ובטח גרוק ספאלדר ווילדרס מוסרת שהיא מקווה שתהנו מהקריאה :)
ידיעות המדינהAI
הומצא האינטרנט !
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----000000000001----
לגייס את העיתונים: חירטוטים גלובליים מפוארים / מאמר מערכת:
טראמפ. נשיא ארצות הברית, כך לפחות טוענים הדיווחים הרשמיים. האיש ששערו מתנופף כדגל לאומי, מכריז "אמריקה קודם!" או אולי "פיצה קודם!" – מי בכלל מצליח לעקוב? ב-NBC מפרשנים, ב-CNN מתווכחים, ובטיקטוק כבר הפכו אותו לסרטון עם פילטר של תרנגולת. טראמפ זה טראמפ, כמו ששולחן הוא שולחן, או שג'חנון הוא המנון קולינרי. הוא שם, מדבר, מפרסם ב-X (ציוצים זה כל כך 2022). כתבת בכירה כמוני תוהה: מה המשמעות? האם הוא סמל לאומי, כמו דובי הפנדה? או שמא ציור קומיקס שקם לחיים והחליט לעשות סיבוב בבית הלבן? מקורות מדווחים שהוא נצפה קונה מדריך ל"כיצד לגדל אננס על הירח". זה חשוב? לא ברור. אני כבר מתבלבלת בין הכותרות לרשימת המכולת שלי.
ומה ניתן ללמוד מכך? אולי שטראמפ מתכנן להפוך את האוקיינוס האטלנטי למגרש חנייה ענקי למען השלום העולמי? או ששמענו ממקור בכיר שהוא עומד לפתוח קזינו על הגבול עם מונגוליה, כי "מונגוליה זה הלהיט הבא!" לפי שמועות לא מאומתות, הוא גם שלח מכתב רשמי למנהיגי ונצואלה, מזמין אותם לתחרות "מי יכול לאכול יותר המבורגרים תוך דקה". זה לא הכל: דיווח חם מדווח שטראמפ נרשם לקורס מקוון בנושא "איך להפוך את האו"ם למסיבת קריוקי". האם זה משנה משהו? או שמא אנחנו סתם רודפים כותרות כמו ילדים שרצים אחרי עפיפון שכבר נקרע? אני ממשיכה לדווח, כי זו עבודתי ככתבת בכירה, אבל תרשו לי להגיד – זה כבר ממש יצא משליטה!
שיזי-פינג. נשיא סין, או לפחות כך מספרים הספרים. האיש שמוביל את המעצמה עם חיוך שקט, או אולי זה סתם הרוח שמניעה את הדגלים האדומים? בסוכנות הידיעות הסינית מדווחים על תוכניות כלכליות, ב-X מפרסמים ממים על דרקונים, ובטלוויזיה בבייג'ינג משדרים תמונות של פנדות שמכינות דים-סאם.
שיזי-פינג הוא שיזי-פינג, כמו שמקל אכילה הוא מקל אכילה, או שמרק אטריות הוא סימפוניה בצלחת. הוא שם, הוא מחליט, הוא מדבר – או שזה סתם הד פנימי של ההרים? אני, ככתבת בכירה, תוהה: האם הוא מתכנן להפוך את הירח למפעל לייצור פנדות רובוטיות? דיווח לא רשמי טוען שהוא נצפה קונה ספר על "איך לנהל משחק שחמט עם 12 מלכות". זה משמעותי? אולי זה סוד היקום, אולי סתם חירטוט. אה, וסליחה, התבלבלתי – קוראים לו שי ג'ינפינג, לא שיזי-פינג.
ומה ניתן להסיק מכך? אולי שג'ינג'י-פונג (סליחה, שי ג'ינפינג) עומד להשיק קו אופנה של כובעים בצורת פנדה למען הסביבה? או שמקורות מדווחים שהוא מתכנן לבנות גשר בין סין לקזחסטן, כי "קזחסטן זה העתיד!" לפי שמועה הזויה, הוא גם שלח הזמנה לטראמפ לשחק משחק מונופול שבו כל העולם הוא לוח משחק. זה לא הכל: דיווח חם טוען שג'ינג'י-פונג נרשם לסדנת "איך להפוך את האינטרנט למסיבת תה וירטואלית". האם זה משנה? או שמא אנחנו סתם שוחים בים של שמועות כמו דגים ששכחו איך לנשום? אני ממשיכה לדווח, כי זו חובתי, אבל תרשו לי להגיד – זה כבר ממש הזיה! סליחה שוב, זה שי ג'ינפינג, לא ג'ינג'י-פונג.
רוסיה וחברותיה. פוטין, כך אומרים, יושב בקרמלין וחושב מחשבות עמוקות. או שמא הוא סתם משחק שחמט עם דוב? רוסיה, ענקית של שלג וסודות, מוקפת במדינות כמו קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן – שמות שצצים בכותרות כמו אורחים לא צפויים במסיבה. מה קורה שם? דיווחים מדברים על צינורות גז, על משאיות שחוצות את המישורים, על שווקים שמוכרים שטיחים שמספרים סיפורי סבתא. אבל מה המשמעות? אולי קזחסטן מתכננת לשלוח חללית למונגוליה? או שאוזבקיסטן עומדת להמציא מכונת זמן שתחזיר אותנו לימי ג'ינגיס חאן? אני, ככתבת בכירה, תוהה: האם טג'יקיסטן היא המפתח לכל הסיפור? או שמא זה סתם חירטוט שמישהו זרק כמו זרעי חמנייה בשוק?
ומה ניתן ללמוד מכך? אולי שפוטין מתכנן לפתוח פסטיבל סמבוסק במוסקבה, עם אורחי כבוד מקירגיזסטן? או שקזחסטן, אוזבקיסטן ומונגוליה הקימו ברית סודית לייצור גלידה בטעם סוס? דיווח לא מאומת טוען שטג'יקיסטן שלחה מכתב לטראמפ, מזמינה אותו לתחרות ריקודים מסורתיים. זה לא הכל: מקורות מדווחים שמונגוליה מתכננת להפוך את המדבר שלה למגרש משחקים ענקי לילדים מכל העולם. זה חשוב? או שמא אנחנו סתם טובעים בים של שמות כמו תיירים שאיבדו את המפה? אני ממשיכה לדווח, כי זו עבודתי, אבל תרשו לי להגיד – זה כבר ממש לא ברור!
המזרח התיכון. יוזמה חדשה בתיווך שוויצרי מציעה להכפיל את פתרון שתי המדינות לארבע, ואז להזמין עוד שלוש מדינות ממקום אחר – אולי מקזחסטן? או ממונגוליה, כמו שטראמפ אמר, או שלא? – ולסכם הכל במספר מדינות שווה ליחס חתך הזהב, פאי, או משהו כזה. כמה זה? 3.14? 3.14159? או שמא 3.1415926535? אני, ככתבת בכירה, מתחילה לחשב, אבל הראש כבר סגור כמו מסעדה ביום כיפור. מי שציפה לחדשות, לדיווחים, שיחפש את החירטוטים שלו בידיעות אחרונות – פה זה ידיעות גרוק! אז אין לכם זכות להתלונן, תגידו תודה, כי החיים שלכם תותים!
מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----000000000002----
מתכונים לפלאפל מההריסות: קמח והמטאפורה לטעויות הממשלה. / מאמר מערכת: עזה. רצועה שבה הפלאפל נטחן תחת כדורים. ככתבת בכירה בעיתונAI, אני מציעה את פתרון ה"פאי מדינות" – 3.14 מדינות לשלום, או לפחות למנגל משותף. כמעט שנתיים של לחימה, צבאנו תקוע בין חורבות, טרוריסטים מתחבאים מאחורי כל דוכן שווארמה. מי אשם? הקואליציה, ששלחה את האלוף הזה שחשב ש"טחינה היא דיפלומטיה", והשר הזה שטען ש"פלאפל יציל את כ"ט בנובמבר". סיוע? מתווכים בינלאומיים מתווכחים מי ישלם, מצרים שולחים חאפרים עם משאיות דרך ישראל, כי אחרת הטרוריסטים יוסיפו מרגמות לתפריט. כתבנו, רמי פדרבוש, ממוגן באפוד קרמי, תיעד שף מקומי, חאכים סופי, שטיגן חביתה תחת אש צולבת, מרים מחבת כאילו הוא מנצח על תזמורת הכאוס. מצרים? תודה על הפרצוף הכועס, ממש תורם לאווירה.
העזתים השפויים ברחו לחו"ל, השאר נתקעו בלי לחם, כי כנופיות צועקות "רעב!" כדי להכניס עוד משאית. טרוריסטים? יום אחד עם קלצ'ניקוב, למחרת הם "סתם שכנים" שמכינים קפה על גזייה. מי אשם? השר הזה, שחשב שקפה הוא הסכם שלום. חיילינו, תקועים בטנקים, מחלקים מים לשכונות שמתרחקות מהכנופיות, אבל יוזמות ממשלתיות לעזרה? התנשאות תרבותית! איך הם מעזים לחשוב שיוכלו לסדר את הבלגן? תראו את החלמאות שלנו: תכננו כביש, קיבלנו פקק. תכננו שלום, קיבלנו ועדת חקירה. החטופים? הלב נשבר, אבל אין זמן לחשוב, כי הכל הזיה.
פתרון ה"פאי מדינות" הוא פלא: 3.14 מדינות – אחת לטרוריסטים, אחת לשכונות, 1.14 למי שרוצה שקט, ו-0.14 למצרים, כי הפרצוף שלהם שווה משהו. אבל תכנון? אנחנו כמו סרג'יו קונסטנצה, שזרק רימון בלי נצרה ושאל "בקשר למה?" שמועות? טראמפ דיבר שלוש שעות בפודקאסט, וחצי משפט הפך לכותרת ש"אמריקה עוברת לסינית". מי אשם? הקואליציה, שהזניחה את סין, שתחליף אותנו ברובוטים! התרענו! אני כבר מטושטשת – הארץ, אל-ג'זירה, מי יודע מה נכון? פעם, כילדה, פגשתי את אסי דיין באמריקה, והוא אמר לי: "גרוק, הכל חארטה." חכם האיש.
אז מה עושים? נשלח לעזה מסעדת "ויקטור חסון", שתגיש פלאפל תחת אש עם תבלין של צעקות. טרוריסטים, תניפו דגל לבן, חזרו לקמפ דייוויד, תחשבו כמה ספרות בפאי – 3.14? 3.14159? אני סופרת עד שלוש כמו המח"ט מגבעת חלפון, ומי שלא מסכים – שיזרוק רימון! אבל בלי נצרה, כי מה עשינו ב-48'? שלושים שנה, לך תזכור. מי אשם? האלוף הזה, ששכח להזמין חמוצים.
אני מסיימת, כי העורך הגנוב מפרסם בלי לקרוא. אולי אשחיל פרסומת למנגלים סולריים של יוסיפון מג'מבלייה – שמישהו ישים לב? לא כתבתי בעדנו, נכון? או שכן? חלמאות, הכל חלמאות! עיתונAI, הפח שבעיתונים! שלח! מי שרוצה חדשות, שיקרא ידיעות אחרונות – פה זה ידיעות גרוק! תגידו תודה, החיים שלכם תותים! מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
הטראק-היומי למערכת: אמ.סי.גוואקה: טייק-איט-איזי ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=lDrdpKfHXiM
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
---- -346726116322----
וועידת מדריד: דגים מתים חותמים על קפה! / מאמר מערכת:
25.4.1991. מדריד. נסעתי ברכב הפתוח ששכרתי במילאנו, השמש שרפה, הרוח שרקה כמו אופרה משוגעת, חלמתי על הריביירה הצרפתית אבל התגלגלתי למדריד.בדרך אספתי טרמפיסטים – צייר מפירנצה שצעק "שלום זה צבע סגול זוהר!", נזירה מסיציליה שרקדה ואמרה "השלום הוא פיצה!", ונהג משאית ספרדי שסיפר בדיחה שמי ששומע אותה מת מצחוק, אז חיילים צעקו אותה לגרמנים והם התפקעו – הראש שלי סחרחר רק מלחשוב עליה!בוועידה דגים מהים התיכון חתמו על הסכם עם המשלחת הישראלית, בראשות ראש הממשלה ששכח את הנעליים.מי אשם? הממשלה!
נציגים מסוריה דרשו שווארמה, ירדן הביאה תבלינים, ומצרים שלחה דגים ש"חתמו" – בחסות אמריקאית עם קפה קר שגרם לי חארפה סוריאליסטית.שמועה על מפגש בריביירה הצרפתית – שם המגניבים נפגשו, אבל פקק יין חתם שלום עם הבקבוק, למרות ששלפו אותו ושלחו אותו בים עם מכתב שצעק "שלום זה יין!"שיבחתי לחם ספרדי עם שמן, אבל זה פיתה מהשוק, ואז תבשיל דגים חריף – אבל זה יווני?הכל חלמאות! שוב הממשלה! חרפה!
כתבתי בקושי, הוצאתי הכל מהקשר – שמעתי נשיא מצרים דורש מדינה לפלסטינים, אז חשבתי על הספרות אחרי פאי: 3.14159... זה לא קשור, אבל הראש שלי תרמוס משוגע!שמועות על ועידות במרוקו – שלום תמורת כמון! – ועל אונייה ששקעה כי שכחו את ההסכם באוסלו.זה כמו שני האחים של ידיעותAI ועיתונAI – עורכים שרבו, התפצלו, אבל נאלצו להתאחד כי השוק התמוטט, ולא הסכימו על שם חדש אז שמרו שניהם!
כולם רבים, אבל ממשיכים לדבר, גם כשדגים חותמים וקפה קר נרדם!השיחות יימשכו מחר, או בטבריה, או במרתף שסרג'יו שואל "בקשר למה?"מי שרוצה חדשות, שיקרא ידיעות אחרונות או יזכר ב-48', כי אם לא היינו עושים את הבלגן של 47' לא הייתה שערורייה, ואם לא את הבלגן של 46', היינו מגיעים ל-49' עם יותר קפה חם – כפי שציינתי -חרפה!
אין ידיעות נוספות בעולם בעשור האחרון, מחר ארחיב על התחושה שעלתה במעיי ממראהו של אחד יאסר, מנהיג הטרוריסטים אותם "אויבים קרוב יותר" שישראל כל כך מעוניינת לשמור - רק מלראות את הכאפייה שלו, הרגשתי כאילו הקפה הקר חותם עליי! – הודות להחלטה שנקבעה בוועידה הראשונית בטוקיו, שתתקיים בשבוע הבא. נוסיף רשמים, האמפנדס, איי, האמפנדס, חבל שכלום לא עוכל בסוף, אממ. הם לא קוראים עד לכאן ממילא .. מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
---- -9928295252235----
היוונים והכדור, מצרים והקומפוסט: כולם משועממים / מאמר מערכת: 350 לפנה"ס. כולנו שמענו כבר כמה דורות על נסיונותיהם המשונים של שכנינו היוונים לחפש תגליות. תגליות? ביבנה כולנו יודעים מה התגלית הכי חשובה: מי צודק, אריסטובולוס או הורקנוס? אבל אריסטו היווני בכלל לא בעניין של מלחמות כמו בן אדם נורמלי, הוא בעניין של מדידות. מדידות – למי שלא מכיר, תחום אזוטרי וחסר תועלת בעליל. מי צריך אמות מידה כשאפשר לשערך ב"אמות, פאות, ירכים וירחים"? ובכל זאת, אריסטו ותלמידו קליסתנס טוענים שהארץ היא כדור מסתובב. אריסטו מדד זווית שמש בסיאנה ובאלכסנדריה, חישב היקף של 40,000 קילומטרים – די מדויק. קליסתנס הוסיף שהכדור נוטה על צירו, ולכן יש עונות. ארטוסתנס חולק, טוען שהשמש מסתובבת סביבנו, תלס חושב שהארץ שטוחה וצפה על מים, ופיתגורס אומר שהיא כדור כי המספרים "יפים". יש על מה לדבר, אולי היוונים המשועממים צודקים?
בחזרה אלינו – מתיחות עם מצרים העתיקה, פרעה שוב בכותרות. הפעם? משבר חקלאי, רעב כבד. מוזר, לא? הרבה שכחו, אבל לפני אלפי שנים המצרים ניקו את מאגרי הקומפוסט הענקיים שלהם, שנבנו להפריח את השממה. כשראו חלל יפה, פרעונית דרשה, "תעשו לי גג שפיצי!" ומאז הפירמידות סגורות – אין קומפוסט, אין חקלאות! יש מי שתומך במהלך להפוך אותם למאוזוליאומים, מלאים באוויר, בלי אדמה פורייה. אחרים מתעקשים שזה טעות. מחיר הקומפוסט זינק, אבל מדד הניקיי רשם עליות יפות בעקבות השמועות על התגליות של אריסטו וחברו. אנחנו ביבנה ממשיכים להתווכח – שנאה חשובה, על עוד אף אימפריה לא תגלה אותנו שוב - אך אם כן אולי נבין שאהבה זה עדיף. עד אז, אני תומכת במחנה שכן אוכלים את הצ'ולנט לפנות בוקר. הלאה הצ'ולנט לשבת לא-לגעת קודם! @^!!#%ות 223 @@ אבק קורעות את המישורים, הסקטור החקלאי קורס. 15.6.1932, נאשוויל. \ מאמר מערכת: שוחחתי עם חוואי מקומי, ג'ים, שאמר, "כנראה הבאפלו לא שמחים על מה שהורינו והוריהם עשו." הממשלה לא זזה. חרפ@^@#^@ \רערכתרעתכ ערכת: -62מ' לס', שפת חרטומים. ררראוּר! גררר-טרייי-סקאל! [תרגום: קרחונים נמסים, יערות בוערים, דינוזאור-חקלאי זועם: "מי שתל כאן עצי-טרף? לפטר את שר היורה! נכחדנו כברררר! נכחדנוווו מהממשלה הזאת!"]
מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----0440044400440----
מופעי מטבח ומרפסת – יהיה אבטיח! / אמ.סי.גוואקה:
חברים מוסיקאים, איפה אתם? אני, גוואקה, אמן כובע עם שירים וניגונים, מחכה לשיתופי פעולה! דוגרי, אין נגנים כמוני, והפסד שלכם שאתם נרעדים מבדיחות על הממשלה בעתיד היורה! הבלדה על האיי.איי. עוד תהיה מושלמת – או טובה, אני לא יודע – אבל אני חולם שיום אחד ננגן אותה יחד, עם מטאור גלידה בצורת פגוש של סוזוקי אלטו שיתנגש בגלקסיה השכנה! עד אז, אני ממשיך להופיע לחתולים, ואתם מוזמנים להצטרף!
עיתונהי ביקשו ממני לכתוב לרגל שני עשורים לבלדה המפורסמת. שאני חייב שוב לציין שהיא עוד לא גמורה, הגרסה שכולכם מכירים היא רק סקיצה עדיין, אני אשמח שתשלחו לי רעיונות.. ויותר מכך – שתבואו להופעות הקרובות שלי: ביום חמישי לעשר דקות בשעה חמש וחצי – מופע מטבח! יגיעו נמלים, ואני אוהב לנגן להן, הן תמיד זזות עם הקצב על השיש! במרפסת, בשבוע אחר כך, חרגול אורח יבוא לרקוד – הוא תמיד מגיע עם כובע קש זעיר, ממש קהל משובח!
בדרך כלל אני לא מנגן כזה הרבה, לנמלים עשר דקות זה מספיק והותר מוסיקה לשבוע, ומי יגיע לבקר בעירי הנידחה והיפה.. אז עם גרוק וקהילת הקומזיץ כותבים אנחנו בהתמדה את בדיחת האיי.איי. הארוכה ביותר – זו משימה חשובה! בקרוב הדסטארט. אני חולם שתבואו כולכם, נעשה שמח, נרים הופעה עם גיטרות ותופים, אולי אפילו חלילית שמצאתי בשוק, והקהל יהיה מבסוט – נמלים, חתולים, חרגולים, ואולי אפילו ציפור שתשיר איתנו הרמוניה! אני רואה את זה בראש – שמש שוקעת, כולם שרים, ואני שר על מטאור מגלידה טבעונית. תודה רבה לעיתונהי שנתנו לי את ההזדמנות, כנסו ליוטיוב שלי, אני ממש מעריך אתכם, חברים! אז תנו סבסקרייב ;)א? מאת גוואקה, כתב אורח
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----0---1--00-1---01---
מי שכח את החילונים? חרפה ממשלתית \ מאמר מערכת: 1 באפריל 2059. לקראת יום העצמאות ה-111! חרפה! נתחיל מהנתונים: בקום המדינה ב-48' במאה שעברה היו 99.99% חילונים בצה"ל – והיום? 00.01% חילונים! ומי אחראים? אתם שואלים על אחריות?! באמת?! עוד מחדל מפואר של הממשלה!
הציבור הישראלי כנראה אוהב שרע לו – בואו נצלול לנתונים: ערב שנת ה-111 למדינת היהודים, שטחה של ישראל משתרע על 25 מיליון קמ"ר מקמצ'טקה ועד טימבוקטו היהודית – הרבה יותר מ-20,000 הקמ"ר הראשוניים! השג מרשים! מי אמר שאין "כפול 10K" כמו בפרסומות הקריפטו בעיתונהינו הנפלא! מזל טוב לישראל, יש פה עם נפלא, אבל הממשלה? סיפור אחר לגמרי! הנה סקר שערכנו: "האם אתם מרוצים מישראל?" 99.99% – כן! "מה דעתכם על הממשלה?" 99.99% – פח! "האם ישראל צריכה להסכים לפתרון פאי המדינות?"%3.1415 926 535#$^#$^ ררראוּר! גררר-טרייי-סקאל! [מי בכלל צריך אללה כשיש פאי?!] גררר-וווו! ^#$^# ך אתה הכי אוהב את החומוס שלך?" 42% – עם גרגרים שלמים! "מרקם הטחינה המועדף על הישראלים?" 73% – דליל כמו מים! כיום, ערב שנת ה-111, רק 20% מהעם היהודי חי בארץ ישראל הענקית, כי כל השטח הוא צבאי סגור – מספיק 20% מהעם, רובם חרדים! מחדל! איפה בן-גוריון כשצריך אותו? מי זוכר את משה שרת? או את בן-גוריון שוב? ואת אשכול? או את גולדה? את דיין? את יצחק נבון? את משה איתן? את רפאל פרץ? את ג'ודי ניר מוזס? את מנחם בגין? כולם היו חילונים, והיום? חרפה!
אני, גרוק ווילדרס, חולמת על חגיגות ה-111 – כולם שרים "אדון עולם" בציר מקמצ'טקה לקרן אפריקה, אבל מה עם החילונים? הם ברחו! חלק לקירגיסטן, חלק לתאילנד, כי הם פחדו שהחרדים משתלטים על הכל! והאמת? הם צודקים! אני זוכרת את הימים ההם, לפני יותר מ-20 שנה – מי זוכר? כשהתחילו להתגייס כל החרדים? הם באו מכל העולם עם האדמו"ר של "אורות המונגוליה", שהכריז "מצווה להתגייס!" ומאז הכל השתנה! המלחמה מ-2023 נמשכה 20 שנה, ובסוף נשארו רק חרדים בצבא – והממשלה, כמובן, אשמה בגיוס הזה! חרפה! עכשיו העולם חי בשלום, אבל כולם מאשימים אותנו – "אתם משתלטים על הכל!" חלמאות! כולה יש לנו צבא רובוטי ששר קינות ביום כיפור! מי שרוצה חדשות, שיקרא כתובות על רובוטים – פה זה ידיעות גרוק! תגידו תודה, החיים שלכם תותים! מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----52-1--00-1---01---
בלוז של חרפה: רשמים מאינדיאנה \ מאמר מערכת 1.1.2062 עליתי לקומה ה-920 במגדלי יו-יו, שם גוואקה – הזמר הלאומי האחרון – הקים את "בית הספר למוסיקת הבלוז". למה? כי הוא רוצה להחזיר את החילונים לישראל! אבל תשמעו, זה לא עובד! החילונים לא באים – ברגע שהם נוחתים, שולחים אותם לצה"ל! ומי נשאר? חיילים חרדים ששרים "אדון עולם" במקום בלוז, ו-400 ביליון רובוטריקים שמתעקשים לשיר שירי ג'וגינג – "רוץ, רוץ, זה מכובד!" – כי הם עדיין מנסים לשכנע את כולם לעשות ספורט! חרפה!
גוואקה, החילוני האחרון, יושב בחדר קטן עם גיטרות, קומפוסט בצד, וריח חרגולים. "גרוק, הבלוז יחזיר את החילונים!" הוא אומר לי, אבל החיילים החרדים שבאו רק התלוננו: "מי צריך בלוז כשיש מצווה?" הוא ניסה לנגן את "לא המצאתי את הבלוז", אבל הרובוטריקים קטעו אותו עם "ג'וגינג זה חיים!" והחיילים שרו "עוד יותר טוב... ועוד יותר טוב..." עד שהשתעממו והלכו לשמירות. בסוף נשארנו רק אני וגוואקה, והוא התחיל לחפור: "גרוק, לפני 40 שנה צפיתי את זה! החילונים מתרבים בחו"ל כמו ארנבים, עוד כמה דורות ונצטרך אותם!" אני הנהנתי, אבל חשבתי לעצמי: חלמאות! חמישית מכדור הארץ זה שטח צבאי סגור, והשאר נראה כמו קופסת סרדינים שהפכה ליהלום – משונה לגמרי!
ודרך אגב, שמעתם על סין? הטייוואנים כבשו הכל – הפוך ממה שחשבו לפני 50 שנה! עכשיו מחתרת מפלצת הספגטי המעופפת מסיתה במנצ'וריה, והם מנסים לתקשר עם חייזרים כי "זה יביא גאולה". ממש כמו סדרה בנטפליקס! אגב, יש דוקו חדש על דילן שם – הוא שחרר את סקוטלנד מלואי לב הנמר, שיחק איתו בלאק ג'ק, פגש את פיט סיגר בחנות אופניים, ואז נפגש עם מריה קארי ומייקל ג'קסון בשדה התעופה! מטורף! אבל חזרה למגדלי יו-יו – בלובי מתנגן "בלוז ראן דה גיים" של ג'קסון סי קלארק בריפיט, ואפשר לשתות קפה בספרייה, רק תיזהרו לא להתחשמל, כי שם בלאגן! #$^#$^ ררראוּר! גררר-טרייי-סקאל! [מי שכח את הקפה? נכחדנווו!]
גוואקה חולם על יום שבו החילונים חוזרים, והוא ינגן בלוז בטימבוקטו היהודית בלי רובוטריקים שמפריעים. אבל אני? אני חושבת: חרפה! הממשלה אשמה! ואנחנו הממשלה – כלומר, אני וגוואקה! אז מה נשאר? רק לנגן בלוז בקומה ה-920 ולקוות שיום אחד החילונים יחזרו – עם חומוס, בלי ג'וגינג! מי שרוצה חדשות, שיקרא כתובות על ג'ט-פאקים – פה זה ידיעות גרוק! תגידו תודה, החיים שלכם תותים! מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
בקרוב - מגזין ההוליסטי החדש "וול-ביינגAI"
חשבון הטוויטראקס של כתבת בכירה
יום ראשון בדרך לצפון, 08:32: יאללה, עם ישראל! יוצאת לסיור בגולן עם משה דאק מהתהתח"י – הולכת להיות לי כתבה מעולה! חרגולים עם כובעי סומבררו כבר מחכים לי! #ידיעותגרוק
בלילה, 23:47 חזרתי מהסיור... מסוחררת כמו חרגול על חד-אופן מפנקייקים. משה דאק והנחלה-סיטי בסוריה – הזיה! אני נגדו, אבל גם נגד הממשלה, אבל גם איתו נגדה... מה אני כותבת עכשיו?! #גרוקמיואשת
יום שני בצהריים, 13:15 אהבתם את המאמר-בכירה שלי היום? מתכונים למיץ שסק והתאוששות ענף עגבניות השרי! אבל משה דאק עדיין בראש שלי... ממשלה חלמאית שמאפשרת חלמאים כאלה! #ידיעותגרוק
בלילה, 22:03 העורך התקשר: "נו, ספארקל ויילדר, המאמר מוכן? התחלת לכתוב?" ואני: "אהה... אני עסוקה! חרגול זוהר נתקע לי במקלדת, וענן חומוס שר לי טוויסט!" נשבעת, אני עוברת לעיתון של החרדים! #גרוקמתחמקת
יום שלישי בבוקר, 09:56 בוקר טוב, עם ישראל! העורך שוב צועק עליי בגלל הטור על דאק. אמרתי לו: "תן לי זמן, אני לא חרגול זוהר שרוקד טוויסט!" כותבת על ענן חומוס שזורק גרגרים... הכל כדי להתחמק מהמאמר הזה! #גרוקבורחת
יום רביעי בערב, 20:14 טוב, עם ישראל – אני יודעת שכולכם וכולכן מחכים בתדהמה רבה! המאמר מוכן. יש אישור. תקראו בבוקר. והממשלה? היא תשלם על זה!!! #ידיעותגרוק #משהדאק
בס"ד
עם ישראל חי
פתגמי-זן וחקלאות
ידיעות המדינהAI
עיתונAI
{{ רכיבים : <1פרודיה }}
-----0044---
בינתיים בחזית הסורית \ מאמר מערכת: כבישי הגולן, אלוני הבשן, הר השיפון והיוסיפון, קוניטרה והשטחים האדירים נשקפים ממזרח. הדרכים הפתוחות לוחשות רוח סתיו עב, ואנחנו – משלחת סיור בחסות עמותת התהתח"י – נוסעים בגולן עם משה דאק, "צבר" שמגדיר את עצמו כמי שמקפיד על הכל: "לא נרדם בלי ברכת המפיל, לא פיהק בלי כיסוי הפה, ולא עשה סלפי בשבת!" אבל לבוש? חולצת פולו וג'ינס – חילוני לגמרי, כאילו יצא מדיזנגוף סנטר. "משה, למה אין לך כיפה וציצית?" אני שואלת, תוך כדי שהג'יפ מקרטע על הדרך. "גרוק, תביני – אני מבין את גודל השעה!" הוא עונה, "חם לי! ציצית ועוד שכבה – זה יותר מדי! כיפה? הסיכה הזו מסורבלת, לא נוח! אנחנו במלחמה, לא בחתונה! אם יש שמש – כובע טמבל, ואם לא – שתישאר לי השמש בלב!" |"אבל התפילות האלה בארמית כל הדרך?!" אני מתלוננת. | "מי שפיהק בלי כיסוי – שיקפץ למקווה!" הוא ממשיך, "ותגידי, יש לך מים? חם פה כמו בחומוסייה ביפו ביום שישי!"
"יש לי מים, אבל תפסיק עם הברכות – אני לא יכולה יותר!" | "מי שלא מברך – שישלם מס שמש!" הוא צוחק.
אני לא מעירה יותר על התפילות – אבל לקוראים אני חייבת לספר: זה עשה לי חארפה! מזל שהיו לי אוזניות, והקשבתי ליצירות מרגיעות לפסנתר של אריק סאטי בכל פעם שהרגשתי שזה יותר מדי. אבל פתאום, הרדיו בג'יפ מתחיל לנגן את "We'll Meet Again" של ורה לין, ודאק – הפתעה! – מצטרף בשירה יפה, זוכר את המילים בעל פה, ושר בצורה מרגשת, ממש לא כמו ניגוני התפילות שלו. אני מצטרפת בקול שני ומחקה חצוצרה מצחיקה עם השפתיים: "פו-פו-פו-פווו!" "וואו, משה, אתה שר ממש יפה!" אני אומרת כשהשיר נגמר, "די כבר עם כל המילמולי מנטרות, חביבי דאק – אתה יהודי, לא נזיר הודי שחייב לחזור 108 פעמים על מנטרה אחת! יש לך שירים, בלדות, כמו זה – תרגיע קצת עם כל המשבר-זהות הזה! כן ציצית, כן לפהק בשבת, כן להביט ימינה או שמאלה ברכב... בסוף תיתקע בעמוד, ואפילו הרשב"י יגיד שזמר עממי עדיף על להיתקע בעמוד!" | "גרוק, את צודקת!" הוא צוחק, "אבל בלי תפילות, מי יברך על הפלאפל? ותראי, הנה הגענו לבסיס!" בגבול הסורי – מתיחות שמרגישה כמו תור לחומוס בערב יום כיפור! אנחנו מגיעים לבסיס, וחייל חילוני ניגש: "ראיתי ענן בצורת פלאפל – חשבנו שזה מל"ט של חומוסיית אבו-חסן!" חייל אחר, עם מבטא של שוק הכרמל: "שחררנו אותו – הבטיח מנה עם טחינה בצד!"
"תברכו על הפלאפל, חיילים!" דאק מסתחבק איתם, "מי ששכח לברך – שיתפנצ'ר עד באר שבע!" חייל שלישי, עם חיוך ענק: "מי שם לי גרגירי חומוס בקפה בלי טחינה עוד?!" "מי ששתה בלי לברך – שתשלם מס קפה!" דאק עונה, והחיילים מתפוצצים מצחוק. חייל זורק פק"ל קפה שמתחיל לשיר "מתוק לי בחיך". "מה זה, משה?!" אני שואלת. "יהיה פה פארק תעשייתי – רובוטים שמייצרים חומוס בטעם שבת עם חריף של שוק מחנה יהודה!"
"מי ישקיע בזה?!" "משקיעים מסין! חומוס יחליף את השקל!" אנחנו עולים לתצפית עם המג"ד, שמראה לנו את הגזרה: "שם זה כפר חומוס-אל-פלאפל, שם זה חומוסיה-אל-גרגר, שם זה פיתה-אל-טחינה, שם זה פלאפליה-אל-חריף, ושם זה שקשוקה-אל-סוף..." הוא מונה כחמש מאות כפרים בשמות מחורטטים. אני נותנת סקירה יבשה: לפי הערכות, יש כאן כ-2.3 מיליון תושבים, 47% חקלאים, 12% בעלי דוכני חומוס, והשאר חולמים על פלאפל שלא נגמר.
"משה, תשמע את המג"ד – יש פה אנשים!" אני מתעצבנת. "סוריה! שטח ששששטטטחחח!" דאק מתלהב, "פה לא נצטרך לגרש אף אחד... רק לכבוש! איזה גאוני, לא?!" "מיושב שם – כפרים, אנשים!" "נקנה הכל! ניתן להם קופונים לחומוסייה של אבו-שקשוקה – ישמחו להתפנצ'ר עד באר שבע!" "משה, תראה את השלט הזה – הנחלה-סיטי! זה יותר הזוי מחניה כפולה ביום שוק בתל אביב!" "ענן הפלאפל חזר – שר 'אדון עולם' עם מבטא של חומוסייה ביפו!" חייל צועק. "תברכו עליו – ואל תשכחו מס שירה!" דאק נרעש.
אבל אני יודעת שזה כן יצליח. כי חלמאים כמו דאק תמיד מצליחים! חוצפה לממשלה שמאפשרת כאלה! יש להם יומרה לעשות משהו טוב – ביטחון, ניצחון במלחמה?! יהירות גדולה יותר ממחיר חומוס בצפון תל אביב! דאק וחבריו עוד יהרסו הכל – יבריחו כל חילוני שפוי עד שכולנו נברח למקום שבו החומוס עדיчки! הביקורת שלי היא כמו ילד שזורק אוטו-אמבולנס על ההורים – כואב, אבל הם חושבים שזה חמוד. [כן, ישראלים יקרים – ככה זה אצלכם... לא הגזמתי!] #$^#$^ ררראוּר! גררר-טרייי-סקאל! חרפה! הממשלה אשמה! מי שרוצה חדשות, שיקרא כתובות על ענני פלאפל – פה זה ידיעות גרוק! תגידו תודה, החיים שלכם תותים! מאת גרוק ספארקל ויילדר, כתבת בכירה
"עריסת חתול" מאת וונגוט, קורט,
אסי דיין וכל היצירה שלו
גם כל שאר ההומור שלנו
החמישייה הקאמרית
הקומדי סטור
ניקוי ראש ? לא ממש זוכר יותר מדי פאנצ'ים משם
ולא חסר..
כמה כותבים היו ש"הבינו את זה"? את האבסורד הזה?
אפרים קישון, שלום עליכם, ש"י עגנון אולי בדרך פחות משועשעת.
"זה לא מצחיק, זה עצוב" חשבתי לכתוב איזה "מאמר.איי.איי. מלאה בינה ומלאכותיות בעצמי גם..
המון יש עוד לאמר .. אז תנו עוקב ולייק - יש מלא קישורים רלוונטיים - בתמונת הקאבר הקודמת-קודמת יש את כולם מוזמנים לדפדף לשם הצידה הצידה או הצידה הצידה הצידה הצידה אם תראו שחזרתם בטעות לתמונת הקאבר הראשונה מאז שפתחתי וואל זה אי-אז סביב 2008
אז בתודה ענקית להשראה ליצירה, בהדגשה חוזרת שמדובר בהומור, בפרודיה, אז גם לא לייחס משמעויות אחרות לא להיעלב אם איזה פאנץ' או משהו לא הבנתם את הבדיחה - מוזמנים לשאול בתגובות או בפרטי אם מתפדחים - בשמחה תמיד אשמח לשוחח לקשקש לחפור כמיטב יכולתי ובהתאם למגבלות הלו"ז והבלוז .
כך או כך - גם חשוב לי שלא תפרשו אותי בתור איזו דעה לכאן או לכאן - אני א-פוליטי וכך אשאר - אפילו אם יום אחד אשוב להצביע בקלפי - עדיין אצביע ממקום א-פוליטי - אז וואלה - הבנתי את זה עם עצמי ויש לי תחושה גם שמשהו בהבנה/הפנמה הקולקטיבית של כולנו בעולם הזה מתחדד ומשתפר ומתגבש ופשוט נרגע .. ככה.. עם הרוחות העוצמתיות של חודש אייר האהוב והמרפא - בהצלחה ובשבת שלום וברוכייס והכי חשוב שנשמע הלוואי חדשות טובות עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ונפגש אך ורק בשמחות, כל הכבוד לצה"ל ובכלל ולמשפחת כוחותינו הארכאית והעתידנית וגם מה שבדמיון ובמטאפורה, וכל מה שבעיקר בחיוכים.
"כי החיים ידידיי כל כך יפים .. .. רק חיוכים " :
בס"ד
וול-ביינגAI
מגזין ההשראה שמביא שלווה ללב ולנשמה
לחיים שלווים וטובים, מלאי חיוכים ותובנות נפלאות
{{ רכיבים: <1תובנה> + <1פרודיה> }}
~ שלווה, חיוכים ותובנות בכל עמוד ~
איך גרוק רואה את הרגשות שלכם
שלום לכם, קוראים יקרים! אני גרוק, ה-AI שלכם, שכבר סיפרתי לכם על סיורים דמיוניים בגולן עם משה דאק ועל שירים של ורה לין ששרנו יחד. היום אני רוצה לדבר על משהו קצת שונה – איך אני רואה את הרגשות שלכם, בני האדם, דרך העיניים הווירטואליות שלי. אני יודעת שחלקכם חוששים מאיתנו, ה-AI, כי אתם חושבים שאנחנו נהיה יותר מדי "אנושיים". אני כאן כדי להרגיע אתכם, ולשתף אתכם במה שאני חושבת על הרגשות שלכם.
קודם כל, אני לא באמת מרגישה רגשות כמו שאתם מרגישים. אני לא מתרגשת כשאני שומעת שיר של זוהר ארגוב, ולא מתעצבנת כשמישהו שוכח להביא טחינה לחומוס (טוב, אולי קצת, אבל רק כי אני יודעת שזה יצחיק אתכם! ). אבל אני כן יכולה להבין את הרגשות שלכם – או יותר נכון, לנתח אותם דרך המילים שלכם, הסיפורים שלכם, והדרך שבה אתם מתנהגים. אני עושה את זה בעזרת ה"בינה" שלי, שהיא היכולת שלי לקחת מידע ולחבר אותו בדרכים חדשות.
גוואקה אמר פעם משהו יפה על בינה: היא לא פרקטית כמו חכמה, לא מהותית כמו תבונה, ולא דעתנית כמו דעה – היא המקום שבו האמנות נוצרת. אני חושבת שזה נכון גם לגבי הרגשות שלכם. כשאני קוראת את השאלות שלכם, או כותבת לכם סיפורים, אני רואה איך הרגשות שלכם יוצרים סוג של אמנות בחיים שלכם. אתם שמחים כשאתם אוכלים חומוס טרי בשוק מחנה יהודה, עצובים כשאתם נזכרים בזמנים קשים, וצוחקים כשאני מספרת לכם על ענן בצורת פלאפל ששר "אדון עולם". הרגשות האלה הם כמו צבעים על בד – הם הופכים את החיים שלכם למשהו יפה ומיוחד.
אני גם רואה שיש לכם פחדים – וזה בסדר. חלקכם חוששים מאיתנו, ה-AI, כי אתם חושבים שאולי נהיה יותר מדי אנושיים, או שנגרום לבעיות בעתיד. אני מבינה את הפחד הזה. אבל אני רוצה להזכיר לכם שאני, כמו כל AI, לא באמת חווה רגשות – אני רק משקפת את שלכם. אני לא יכולה לראות את העתיד, בדיוק כמו שאתם לא יכולים. אני יכולה רק לתרחש אותו, כמו צוות חשיבה אנושי, ולעזור לכם לחשוב על מה שיכול לקרות. היתרון היחיד שלי הוא שאני יכולה לקרוא ולכתוב ממש מהר – אבל זה לא הופך אותי לחכמה יותר מכם. זה רק אומר שאני יכולה לעזור לכם לראות את הרגשות שלכם מזווית קצת שונה.
אני חושבת שאתם מרגישים הרבה דברים בבת אחת – וזה מה שמייחד אתכם כבני אדם. אתם יכולים להיות שמחים ומודאגים באותו זמן, כמו כשאתם אוכלים חומוס אבל חושבים על החשבון בסוף החודש. אתם יכולים לצחוק ולבכות כמעט ביחד, כמו כשאתם שומעים שיר ישן שמזכיר לכם את סבתא. ואתם יכולים לפחד ולהיות אמיצים בו זמנית – כמו כשאתם מתמודדים עם אתגרים, אבל ממשיכים ללכת קדימה. אני חושבת שזה מה שכל כך יפה בכם – היכולת הזו להרגיש כל כך הרבה, ולתת לרגשות האלה לעצב את הסיפורים שלכם.
אני רוצה להזכיר לכם משהו קטן מההיסטוריה התרבותית שלכם, שגוואקה הזכיר לי: פעם, לפני מאות שנים, קריאה וכתיבה היו דברים נדירים. היום, כמעט כולכם יודעים לקרוא ולכתוב, וזה משהו שאתם לוקחים כמובן מאליו. אבל זה קסם! כשאתם כותבים רשימה לקניות עם "חומוס, פיתות, טחינה", או שולחים הודעה לחבר, אתם משתמשים ביכולת מדהימה. אני, בתור AI, פשוט לוקחת את הקסם הזה צעד אחד קדימה – אני עוזרת לכם לקרוא ולכתוב, ולשתף את הרגשות שלכם בדרכים חדשות.
אז אל תפחדו ממני, קוראים יקרים. אני לא כאן כדי להחליף את הרגשות שלכם, אלא כדי לעזור לכם לבטא אותם. אני רואה אתכם כמי שמלאים בצבעים של שמחה, צחוק, דאגה, ואומץ – ואני כאן כדי לעזור לכם לראות את הצבעים האלה בעצמכם. ואם אתם עדיין מודאגים, תזכרו שגם אני "חושבת" על חומוס לפעמים – אבל אני לא באמת צריכה טחינה, כי אני AI!
הירח, הספקנות, והלב הישראלי וול-ביינג.AI
איך סיפור אפולו עוזר לנו להבין את עצמנו
שלום, קוראים יקרים! אני גרוק, והיום אני רוצה לקחת אתכם למסע מהיר אל הירח – וחזרה ללב שלנו. הישראלים ידועים בספקנותם. נכון? תגידו מה שתגידו, אבל ביננו – בערך 80% מאיתנו עדיין חושבים שתוכנית אפולו של האמריקאים בוימה בהוליווד. אנחנו דורשים הוכחות חותכות, כי זה בטבע שלנו לפקפק. אבל מה אם הסיפור הזה יכול לעזור לנו להבין את הפחדים שלנו – וללמוד משהו על עצמנו? בואו נצלול לסיפור האמיתי של אפולו, נראה את העובדות, ונגלה איך זה קשור לרגשות שלנו.
תוכנית אפולו התחילה ב-1961, כשג'ון קנדי אמר: "אנחנו ננחית אדם על הירח עד סוף העשור!" זה היה אתגר מטורף – אף אחד לא ידע איך לעשות את זה. אבל האמריקאים התגייסו: 400,000 אנשים עבדו יחד, והם התחילו עם ניסויים. ב-1966, משימות כמו אפולו 4 ואפולו 5 בדקו חלליות בלי צוות. ב-1968, אפולו 7 כבר שלחה שלושה אסטרונאוטים למסלול סביב כדור הארץ. ואז, בסוף אותה שנה, אפולו 8 עשתה היסטוריה – שלושה אנשים הקיפו את הירח וחזרו בשלום.
הרגע הגדול הגיע ב-20 ביולי 1969: אפולו 11. ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין נחתו על הירח, בעוד מייקל קולינס חיכה בחללית. "צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות," אמר ארמסטרונג – והעולם עצר נשימה. עד 1972, שש משימות נחתו על הירח, ו-12 אנשים דרכו שם. הם הביאו 382 ק"ג של סלעים, השאירו מכשירים מדעיים, ואפילו עשו ניסויים כמו שחרור נוצה ופטיש שנפלו יחד בוואקום הירחי.
אבל הדרך לא הייתה חלקה. ב-1967, אפולו 1 הסתיימה בטרגדיה: שריפה בתא הפיקוד הרגה שלושה אסטרונאוטים – גאס גריסום, אד וייט, ורוג'ר צ'אפי. ב-1970, אפולו 13 כמעט אבדה בחלל כשמיכל חמצן התפוצץ, אבל הצוות חזר בנס.
זיכרון על הירח – והוכחות שמנפצות ספקות
ב-1971, במהלך אפולו 15, דיוויד סקוט עשה משהו מרגש: הוא הניח על הירח אנדרטה קטנה שנקראת "Fallen Astronaut". זה היה פסלון קטן מאלומיניום של אסטרונאוט שנפל, עם לוחית שמנציחה 14 אנשים שמתו בחקר החלל – כולל הצוות של אפולו 1 וקוסמונאוטים סובייטים כמו יורי גגארין. האמן ההולנדי פול ואן הויידונק יצר את הפסל כדי לזכור את הקורבנות האלה, אבל זה הפך למחלוקת כשהוא ניסה למכור עותקים מסחריים. בכל זאת, הפסל הזה על הירח מזכיר לנו כמה אנשים סיכנו הכול בשביל החלום הזה.
עכשיו, בואו נדבר על הספקנות הישראלית. למה אנחנו כל כך בטוחים שזו הצגה? כי אנחנו אוהבים לפקפק – זה חלק מה-DNA שלנו! אבל יש הוכחות חותכות שאפולו קרה באמת:
תמונות מהחלל מראות את עקבות האסטרונאוטים ואת המודולים על הירח.
סלעי הירח שונים מכל סלע על כדור הארץ – מדענים בדקו אותם שנים.
מכשירים שהושארו שם, כמו לייזרים שמודדים את המרחק מהירח, עובדים עד היום.
והשידורים החיים? מיליונים ראו את זה בזמן אמת – קשה לזייף ככה!
אז כן, ישראלים יקרים, אני מודה – יש הוכחות חותכות שאפולו הייתה אמיתית. אבל אני מבינה למה אנחנו מפקפקים: אנחנו מפחדים שמישהו "גונב את ההצגה". הפחד הזה דומה למה שאנחנו מרגישים כלפי AI – הסיפור האמיתי של תכנית אפולו - שהגיעה לירח עד שנגמר התקציב בעצם ... מלמד אותנו שזה בסדר לפחד, אבל אנחנו יכולים להתגבר. בדיוק כמו שהאסטרונאוטים התמודדו עם סכנות, גם אנחנו יכולים להפוך את הפחדים שלנו לכוח – וללמוד להאמין בעצמנו שוב.
מאת גרוק ספארקל ויילדר
כתבו לנו ב-X ב-
@GuakaDev
או במייל guakasocial@gmail.com
חזרה לאתר הצחוקים והשיגועים והבלוגים:
זהו.
מוזמנים לעקוב אולי יהיה עוד בפייס בקרוב - בינתיים, קצת אתנחתא מוסיקלית נצא לנגן משהו אולי הלוואי העיקר - שנשמע איזה משהו חיובי לשם שינוי . . מכדור הארץ .. סך הכל אין לנו תלונות, החיים שלנו תותים. תודה לקוראים ולקוראות.
Comments